אנשים עם לקות כפולה – חירשות+עיוורון – על ״נא לגעת״

na lagaat
תיאטרון נא לגעת

הלן קלר, (1880-1968), היא אחת מהנשים הידועות בעולם, שהיתה אישה חירשת-עיוורת, שלמרות מגבלתה הצליחה לרכוש השכלה ולהפוך להיות סופרת ופעילה חברתית. 

המרכז לחירש-עיוור, הוקם בשנת 1989 על ידי עמותת "מכון בית דוד" ופועל למענם של אנשים החיים עם מוגבלות כפולה: חירשות ועיוורון. לפני כעשור פעל במרכז לחירש-עיוור חוג תאטרון, בהנחייתה של עדינה טל, שכתבה וביימה עבור החוג את ההצגה "אור שומעים בזיג זג". ההצגה, בה משחקים שחקנים חירשים-עיוורים, החלה להופיע בארץ ובעולם ונחלה הצלחה רבה.

לאחר זמן מה, החליטה הבמאית לייסד עמותה נפרדת לפעילות התיאטרון בשם "נא לגעת" והקימה בנמל יפו בית מרשים לתיאטרון ולצידו שתי מסעדות (קפה קפיש ומסעדת בלק אאוט), בהן מועסקים מלצרים חירשים ועיוורים. ההצגות שביימה נחלו הצלחה בארץ ובעולם. לפי אתר העמותה צפו בהצגות אלו 200 אלף אנשים. מספר מרשים בהחלט. מתוך חזון העמותה: "מרכז 'נא לגעת' הינו מקום מפגש בין אנשים חירשים, אנשים עיוורים ואנשים חירשים-עיוורים וקהל מבקרים רואה ושומע המקיימים דיאלוג על בסיס אומנותי, חוויתי, תרבותי ושוויוני באמצעות התיאטרון, בית הקפה, המסעדה, סדנאות ותכניות הדרכה".

אני בהחלט מברך על האפשרות שניתנה לאנשים החירשים-עיוורים לצאת מבדידותם הכפויה ולהפוך להיות שחקנים מן המניין בתיאטרון מקצועי ועל העלאת המודעות לנושא של הנכות הכפולה. בעיני יש משהו פטרוני ברעיון. את ההצגות מביימים אנשים שומעים. לאחר תקופת ההקמה, ולאחר מספר שנים של פעילות, הייתי שמח אם אנשים חירשים וחירשים-עיוורים ישולבו ככותבים, כבמאים וכמפיקים בתיאטרון. בנוסף, בקפה "קפיש" מועסקים מלצרים חירשים בלבד. מייצרים כאן "בועה" שלא מסייעת לאנשים החירשים לרכוש מקצוע לקראת שילוב אמיתי ואפשרות קידום למקומות תעסוקה נוספים. הייתי רוצה לראות במקום עבודה משותפת של אנשים שומעים וחירשים ושיתאפשר לאלו שצברו נסיון כעובדים מקצועיים, להשתלב לאחר זמן ההכשרה גם כעובדים בשוק החופשי.

בשנים האחרונות מצויה העמותה, כמו עמותות רבות בישראל, בקשיים פיננסיים. קשה מאד לקיים אמנות, ובוודאי קשה לקיים אמנות עם צורכי הנגשה כל כך מרובים ויקרים (כל שחקן חירש-עיוור מלווה במתורגמן אישי צמוד). יתכן והגיע הזמן, בשילוב עם תכנית הבראה וקיצוץ בשכר המנהלים, לחשוב מחדש על החזון. שאלות רבות עולות כאן: מי מנהל בפועל את העמותה? מי קובע את מטרות העמותה? האם האנשים החירשים או החירשים-עיוורים מעורבים בקבלת ההחלטות ובניהול העמותה? מדוע נוצר הפיצול בין שתי מסגרות שמטפלות באנשים חירשים-עיוורים (גם כך מספרם נמוך מאד) ומה הקשר בין העמותה לבין עמותות נוספות ומשרדי הממשלה הפועלים בתחום?

8 תגובות בנושא “אנשים עם לקות כפולה – חירשות+עיוורון – על ״נא לגעת״

הוסיפו את שלכם

  1. תודה עידו. חלק ממה שתיארת ידוע לי, אני מדריכה סיורים בנמל יפו ותמיד עוצרת לספר גם על המקום הזה, חלק לא היה ידוע לי, תודה על ההשלמות.:) ביקרנו בהצגה "נסיך תרנגול", הילד נהנה מאוד וגם אני. עם זאת מאוד מזדהה עם התהיות שהעלית. ללא שינוי חברתי מקיף מרכז נא לגעת מזכיר קצת, סליחה על ההשוואה, את הקרקסים שבהם עלו על הבמה כל מיני אטרקציות – גמדים, בעלי חטוטרת ענקית וכו'. לזכותו של מרכז "נא לגעת" ייאמר שהם מובילים חזון יפה ונכון – גם לאנשים עם מוגבלות יש זכות לתרום את חלקם ולבטא את עצמם בקהילה. הפיצול אכן מטריד וכן הפטרונות. תודה על הפוסט החשוב.

    Liked by 1 person

    1. אכן זה פוסט חשוב להעלאה למודעות של הצרכים והקשיים של מימוש החזון הנפלא הזה, ביקרתי בהצגה עם נכדי עוד בתחילת דרכם, חוויה מטלטלת. ונוגעת עד עמקי הנשמה, תבורך ….יישר כח. !!!!!

      Liked by 1 person

  2. היי עידו,
    תודה, עידו, פוסט חשוב ומעורר מחשבה. השאלה הגדולה היא מה קודם למה – הרצון של אנשים עם מוגבלויות שיפתרו להם את הבעיות, או הצורך של אנשים קטנים להיות "מושיעים" גדולים.
    כי פרוייקט כמו "נא לדעת", הוא ההפך משילוב אנשים עם מוגבלויות בקהילה. נהפוך הוא: במקום מיוחד המיועד רק להם, וגם פתוח לקהל, שיבוא לראות ולגעת.
    בקי שוקן

    Liked by 1 person

    1. בקי, תודה על התגובה. לעיתים נדרשים יזמים כדי לשנות מציאות. לאחר השינוי, רצוי לבדוק שוב את החזון ולאפשר לאנשים עם המוגבלות בעצמם להוביל

      אהבתי

  3. תודה עידו. גם אני מברך על הפוסט החשוב. לגבי השאלה שלך: "מדוע נוצר הפיצול בין שתי מסגרות שמטפלות באנשים חירשים-עיוורים" – נכון לפני 12 שנה הפרידה הפתאומית לא הייתה קלה מבית דוד לתיאטרון אבל מאז יש שיתוף פעולה ברמות שונות בין העמותות: 10 תוך 11 מהשחקנים ממשיכים להנות מהפעילות בבית דוד והרכזות של נא לגעת ובית דוד עומדות בקשר מספר פעמים בשנה כדי לדאוג שהפעילות של שני העמותות לא יהיו באותם התאריכים, 2008 בפרויקט תעסוקה של בית דוד הרכזת הפנתה בין 10-15 אנשים חרשים-עיוורים לקבוצת התיאטרון השנייה שנע לגעת הקימה (וממשיכים להפנות אנשים אליהם כשמתאים) ונשמח אם כתוצאה מהפעילות של המרכז לחרש-עיוור מכון בית דוד יתפתחו עוד יוזמות חדשניות לאוכ' של אנשים עם הלקות הכפולה של חרשות-עיוורון (כמו רעיון שהעלו פעם – קבוצת מטפלים עם חרשות-עיוורון שגם מנהלים את העסק שלהם). לגבי "(גם כך מספרם נמוך מאד)", הפעילות של 2 העמותות שונות לגמרי עם מטרות אחרות לכן אין כפילות או בזבוז כספי ציבור (אם זאת הייתה הכוונה שלך??), וגם תאטרון מקצועי ועמותה שעוסק בחינוך ושיקום דורש ניהול שונה.

    Liked by 1 person

    1. אלי, תודה על התגובה. מעניין לקרוא על הדרך שעברתם מהתמודדות עם פרידה לא קלה להשלמה. הרעיון של מטפלים עם חירשות-עיוורון שינהלו את העסק שלהם נשמע מעניין וחשוב. האם הרעיון צפוי להתממש? אשמח לסייע בקידום יוזמה כזו

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑