מחקר על מצב השמיעה של תלמידי בתי ספר לחירשים בת"א ובירושלים – 1953

צילום המחקר, מתוך ארכיון המדינה

הרפואה

עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל

כרך מ"ה, חוברת בק, ג' באב תשי"ג

15 ביולי 1953

מחקר על מצב השמיעה של תלמידי בתי ספר לחירשים בת"א ובירושלים (*)

מאת ד"ר עזרא קורין, תל אביב


הדו"ח הנוכחי על 50 תלמידים (כמעט כולם מבי"ס שבת"א), ששמיעתם נבדקה בכמה שלבים, מתחלק לשלושה חלקים: א) המחקר השמיעתי (האודיולוגי) גרידא; ב) המסקנות לרופאי א.א.ג; ג) המסקנות הכלליות

א. המחקר השמיעתי (האודיולוגי):

50 האודיוגרמות מתחלקות לשלוש קבוצות שונות.

1) בקבוצה הראשונה 21 תלמידים שהם 40% מהמספר הכללי של התלמידים. – הם בעלי שאריות השמיעה די גדולות המאפשרות להשתמש בהן כבסיס לפיתוח השמיעה והדיבור. היות ו-21 תלמידים אלה שומעםי פחות או יותר את כל הצלילים הגבוהים והנמוכים, אפשר להרכיב להם מכשיר המגביר את השמיעה.

2) בקבוצה השניה נמצאים תלמידים, ששאריות השמיעה אצלם כה מועטות, שאין לנצלן ע"י מכשיר להטבת השמיעה.

3) לקבוצה השלישית שייכים תלמידים שאינם שומעים כלל.

אשר לסיבות לקות השמע אצל 50 הילדים, הובהר כדלהלן:

1) ב-11 היתה זו מחלת האם בזמן ההריון, כגון אדמת, שעלת ועוד

2) ב-14 מקרים פגעו בילדים מחלות מדבקות, כגון דלקת העוצבה, שעלת וכו'

3) ב-4 ילדים היתה זו דלקת מוגדלתית באוזן התיכונה שפגעה בשתי אזני הילד

4) תאונת דרכים נמצאה במקרה אחד

5) בשאר 20 מהקרים היתה הסיבה בלתי ידועה.

בקשר לסיבות משפחתיות, יש לציין, שרק לעיתים רחוקות מוצאים הורים חרשים כסיבת החרשות של הילד. בין 50 הילדים שלנו היה מקרה אחד שלהורים חירשים נולד ילד חרש.

מדידת השמיעה (אודיומטריה) אצל הילדים אינה קלה כלל: בדיקה של כל אחד מה-50 הנ"ל נמשכה בממוצע כשעתיים. היות וכל הילדים היו בגיל יותר מבוגר, השתמשנו באודיומטריה רגילה הזקוקה לשיתוף פעולה מצד הנבדק. בדיקה אצל ילדים קטנים (גיל 5 ופחות) נעשתה בעזרת האודיומטריה האובייקטיבית. מדידת שמיעה (אודיומטריה) אובייקטיבית היא שיטה חדישה ביותר המיוסדת על ניצול רפלכסים פסיכו-גאלוואנים [1]. עלינו להוסיף שגם בשימוש באודיומטריה רגילה אצל ילדים נחוץ לפעול בצורה מיוחדת. ראשית, יש להשתדל שלא להפחיד את הילד, לתת לו לשחק במודד השמיעה (אודיומטרה), לבצע לפני ילד-פחדן אודיומטריה אצל ילד פחות פחדני בנוכחות ההורים, לתת להם צעצועים, ולעיתים קרובות לחזור על האודיומטריה אחרי מספר ימים. בלי זה הילד מתעייף או פוחד ועונה בצורה בלתי-נכונה.


בין אלף הילדים שנבדקו על ידינו בפריס יחד עם שני רופאים אחרים מצאנו שיש להיות רכים מאוד עם הקטנים על מנת להגיע לתוצאות נכונות.

ב. מסקנות מעשיות לרופאי אף-אוזן-גרון.

בו ברגע שהאם מביאה את בנה לקוי השמיעה, או כשמומחה מוצא חרשות בלי לרשום אודיוגרמה, מה הרופא היה עושה עד עכשיו? אם הילד היה בן שנה או שנתיים, היה אומר לאם: חכי עד גיל חמש. אם עד אז לא ישמע, יצטרכו לסדר אותו במוסד לחירשים. זוהי לפי דעתי דרך בלתי נכונה. היות והאפשרות להקנות לילד כבד אוזן תפיסה של צלילים הולכת ופוחתת במשך הזמן, ובכלל מעכבים כך את התפתחותו השכלית של הילד, בו ברגע שהילד בא אלינו, יש להשתדל למדוד את דרגת לקות השמע. ז"א לערוך אודיוגרמה ולקבוע אבחנה מדוייקת. אחר כך יש להסביר לאם, שאמנם הילד לוקה בשמיעתו, אבל אפשר להכין אותו ע"י חינוך מתאים ללימוד בבית ספר רגיל. נכון הדבר, שהילד מהקבוצה הראשונה של הנבדקים. אם מתחילים מוקדם לטפל בו ומחנכים אותו כהלכה, יכול בגיל 10-8 שנים ללמוד בבית ספר רגיל לילדים נורמליים.


הילדים מהקבוצה השנייה יכולים לקבל מכשיר שיקל עליהם את הלימוד בבי"ס מיוחד, הילדים מהקבוצה השלישית מוכרחים להבין את הדיבור ע"י קריאה מהשפתיים והפנים. על רופא האוזניים להעריך את שכלו של הילד בעזרת פסיכיאטר מומחה. אם השכל הנו נורמלי – הוא יכול להבטיח לאם ביתר-בטחון את התוצאות שהוא מצפה להן. דבר זה יוסיף מרץ לאם, והיא תשתדל לעשות כל מה שבאפשרותה למרות הקשיים הרבים.

בארה"ב מצאו, ש-75% של הילדים הנמצאים בבי"ס לחירשים הם בעלי שארית שמיעה מספיקה כדי לאפשר להם מגיל 10-8 שנים ללמוד בבי"ס נורמלי. בסטטיסטיקה שלנו ישנם בערך 50% ילדים מסוג זה.


ג. המסקנות הסוציאליות:

על החברה לעשות הכל לשם שיקום ילדים אלה. בשביל ילדים מגיל 3-1 יש לתת עצות מתאימות לאם, להדריכה על מנת שתדבר עם הילד תמיד, אבל אף פעם לא בתנועות. להרגיל את הילד מגיל של שנתיים למכשיר שמיעה ולסדר בשביל אמהות שיעורים מתאימים בעזרת חליפת מכתבים.

כדי להקל על מצבם של ילדים בגיל ביה"ס יש להקים בתי ספר משוכללים ללימוד של חירשים. בבתי ספר אלה צריך לפתח את שאריות השמיעה של התלמידים ע"י מכשירים מיוחדים לשימוש בקבוצה שלמה ולא להסתפק – כמו שעשו קודם – בקריאה מהשפתיים והפנים. הילד צריך להיבדק כל שנה ע"י רופא כדי לברר מתי אפשר להעבירו לבי"ס נורמלי. אחרי שהילדים האלה קיבלו את השיקום (ריהביליטציה) המתאים, הם לעיתים קרובות אזרחים יותר מועילים מאשר ילדים נורמליים. במקרה ההפוך הנם הפסולת של החברה.

בתור רופאים מומחים אנו מוכרחים להתעניין בגורלם של הילדים האומללים האלה ע"י הפצת ידיעת דרכי השיקום של הילדים בקהל הרחב, ובאופן כזה לא רק לעזור לילדים כי אם גם לשרת את החברה.

(*) לפי הרצאה באסיפת רופאי א.א.ג 1952

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑